איך לספר לילדה ש... סבתא נפטרה
הספרון נועד לסייע להורים לפתוח שיחה
עם ילדיהם על אובדן ברגישות ובאהבה
אמא ניגשה לדנה בזמן שישבה על מיטתה ושיחקה.
לפני שתלכי לישון, דנה, אני רוצה לספר לך משהו שקרה.
מה קרה? שאלה דנה.
את יודעת, דנה... סבתא הייתה מאוד מאוד מאוד זקנה. (הערה להורים: להדגיש את המאוד מאוד) ומכיוון שסבתא כבר הייתה מאוד מאוד זקנה, היא נפטרה. שיתפה אמא את דנה.
מה זה אומר נפטרה? שאלה דנה.
כשנפטרים או כשמתים, זה אומר שלא חיים יותר. הסבירה אמא.
מה זה אומר "לא חיים יותר"? שאלה דנה.
מי שנפטר לא נושם יותר. כשמישהו נפטר או מת, אי אפשר יותר לראות אותו וגם לא לגעת בו. הסבירה אמא.
אז אני לא אוכל לראות יותר את סבתא? שאלה דנה.
לא. ענתה אמא.
ו... אני לא אלך אליה יותר אחרי הגן? שאלה דנה.
לא. ענתה אמא.
ו... אני לא אשחק אצלה יותר? שאלה דנה.
לא. ענתה אמא.
אז מה כן אפשר לעשות? שאלה דנה.
אנחנו יכולים לחשוב עליה ולהיזכר בה. אמרה אמא.
את יכולה להיזכר בכל הדברים הנחמדים שעשית איתה כשהיית אצלה. הציעה אמא.
את גם יכולה להסתכל בתמונות שלה ולהיזכר כמה כיף היה לכן ביחד וכמה שהיא אהבה אותך. אמרה אמא.
למרות שלא נראה יותר את מי שנפטר, תמיד נוכל להיזכר בהם ובכל הדברים הכייפיים שעשינו יחד. הסבירה אמא.
מה את מרגישה לגבי זה שסבתא נפטרה? שאלה אמא את דנה.
אני מרגישה קצת עצובה. אמרה דנה.
אני מבינה. כשמישהו נפטר באמת מרגישים קצת עצובים. אמרה אמא.
ואת יודעת מה? שאלה אמא.
מה? שאלה דנה.
זה בסדר להרגיש עצובים. כשמישהו שאנחנו אוהבים נפטר, מרגישים קצת עצובים כי לפעמים מתגעגעים אליו. אמרה אמא.
גם את מרגישה קצת עצובה? שאלה דנה.
כן. ענתה אמא.
כי גם את מתגעגעת אליה? שאלה דנה.
כן. ענתה אמא.
וגם לך בא לבכות לפעמים כשאת עצובה? שאלה דנה.
כן. ענתה אמא.
אבל את יודעת מה? שאלה דנה.
מה? שאלה אמא.
אני לא לגמרי עצובה, כי כשאני נזכרת בה ובכל הדברים הכיפיים שעשינו ביחד, זה גורם לי להרגיש גם שמחה. אמרה דנה.
זה בסדר להרגיש לפעמים שמחה ולא רק עצובה כשמישהו נפטר? שאלה דנה.
בטח! ענתה אמא.
זה היה מאוד משמח את סבתא לדעת שכיף לנו להיזכר בה, ובכל הדברים הנחמדים שעשינו איתה. אמרה אמא.
[אם רלוונטי, יש להסביר לילדה לגבי שבעה]
את יודעת דנה... מחר את ואני נלך לבית של סבתא, לבקר את אבא וסבא שיושבים שם שבעה. אמרה אמא.
ש... שב... שבעה? מה זה אומר לשבת שבעה? שאלה דנה.
כשמישהו נפטר, נהוג שהילדים שלו נשארים שבעה ימים בבית שלו. זה נקרא לשבת שבעה. הסבירה אמא.
אז בגלל שאבא הוא הבן של סבתא, הוא יישב שבעה ימים בבית של סבתא? שאלה דנה.
נכון. אמרה אמא.
ומה עושים בשבעה? שאלה דנה.
הרבה אנשים שהכירו את סבתא, יבואו לבית שלה כדי לתמוך באבא ובסבא. הם ידברו על סבתא, יספרו עליה דברים טובים ויעלו יחד זיכרונות נעימים עליה. הסבירה אמא.
ואת יודעת מה...? שאלה אמא.
מה...? שאלה דנה.
במהלך השבעה ימים האלה, גם אנחנו נלך מדי פעם לבית של סבא וסבתא, כדי לעזור לסבא בהכנות וכדי לתמוך בו.
אני אשמח לעזור לסבא בהכנות. אמרה דנה.
זה מאוד נדיב מצדך! אמרה אמא בהתלהבות.
ומה תרצי לעשות כדי לתמוך בסבא ובאבא? שאלה אמא את דנה.
הממ... חשבה דנה. אני יודעת! אני יכולה לצייר להם ציור! אמרה דנה.
ואווו זה רעיון מצוין! אמרה אמא.
אני יכולה להביא לסבא כוס תה, כי הוא אוהב תה. אמרה דנה.
זה רעיון מעולה! אמרה אמא.
הממ... אני יכולה לתת לאבא חיבוק. אמרה דנה.
ואווו יש לך רעיונות ממש מצוינים! אמרה אמא לדנה.
ואני רוצה שתדעי, דנה, שתמיד תמיד תוכלי לגשת אליי ולשאול שאלות וגם לקבל חיבוק, אם תרצי, בסדר? שאלה אמא.
בסדר, אמא. ענתה דנה.
לילה טוב, דנה. אמרה אמא ונתנה לה נשיקה.
לילה טוב, אמא. אמרה דנה, חיבקה את הדובי והלך לישון.
להורים
ילדים צעירים הרבה פעמים חושבים קונקרטית — הם מבינים מילים כפשוטן. לכן יש להימנע מלומר משפטים כמו:
"סבתא עלתה לשמיים" — הילד עשוי לחכות שסבתא תרד בחזרה, או לחשוב שאם יעלה גבוה מספיק — יפגוש אותה.
"סבתא הלכה לישון ולא התעוררה" — הילד עלול לפחד ללכת לישון, מחשש שגם הוא לא יתעורר.
"סבתא רואה אותך מלמעלה" — יוצר תחושה שסבתא עוקבת אחריו כל הזמן. זה עלול להיות מפחיד במקום מנחם.
"סבתא תשגיח עלייך מלמעלה" — על אותו עקרון ובנוסף, אם משהו רע יקרה לילדה, הוא עלול לחשוב שסבתא לא "עשתה את העבודה שלה" ולהרגיש נבגד.
הבעיה המשותפת לכל המשפטים האלה היא שהם מטשטשים את המציאות כדי להקל על המבוגרים, אבל בפועל יוצרים אצל הילד בלבול, חרדות חדשות ולפעמים אמונות שיקשו עליו לעבד את האובדן האמיתי. מסר פשוט, ישיר ואמיתי, הוא דווקא זה שמאפשר לילדה לעבד, להתאבל ולהמשיך הלאה.
ספרון זה נכתב עבור הורים
מתוך אמונה שגם את הרגעים הקשים ביותר
אפשר לעבור יחד — עם מילים נכונות, פשוטות ואמיתיות
דניאלה רוסו
פסיכולוגית חינוכית מומחית