איך לספר לילד ש... סבתא נפטרה
הספרון נועד לסייע להורים לפתוח שיחה
עם ילדיהם על אובדן ברגישות ובאהבה
אמא ניגשה לדני בזמן שישב ושיחק בלגו.
דני, אני רוצה לשתף אותך במשהו קצת עצוב שקרה.
מה קרה? שאל דני.
אתה יודע, דני... סבתא הייתה מאוד מאוד מאוד זקנה. (הערה להורים: להדגיש את המאוד מאוד) ומכיוון שסבתא כבר הייתה מאוד מאוד זקנה, היא נפטרה. שיתפה אמא את דני.
מה זה אומר נפטרה? שאל דני.
כשנפטרים או כשמתים, זה אומר שלא חיים יותר. הסבירה אמא.
מה זה אומר "לא חיים יותר"? שאל דני.
מי שנפטר לא נושם יותר. כשמישהו נפטר או מת, אי אפשר יותר לראות אותו וגם לא לגעת בו. הסבירה אמא.
אז אני לא אוכל לראות יותר את סבתא? שאל דני.
לא. ענתה אמא.
ו... אני לא אלך אליה יותר אחרי הגן? שאל דני.
לא. ענתה אמא.
ו... אני לא אשחק אצלה יותר? שאל דני.
לא. ענתה אמא.
אז מה כן אפשר לעשות? שאל דני.
אנחנו יכולים לחשוב עליה ולהיזכר בה. אמרה אמא.
אתה יכול להיזכר בכל הדברים הנחמדים שעשית איתה כשהיית אצלה. הציעה אמא.
אתה גם יכול להסתכל בתמונות שלה ולהיזכר כמה כיף היה לכם ביחד וכמה שהיא אהבה אותך. אמרה אמא.
למרות שלא נראה יותר את מי שנפטר, תמיד נוכל להיזכר בהם ובכל הדברים הכייפיים שעשינו יחד. הסבירה אמא.
מה אתה מרגיש לגבי זה שסבתא נפטרה? שאלה אמא את דני.
אני מרגיש קצת עצוב. אמר דני.
אני מבינה. כשמישהו נפטר באמת מרגישים קצת עצובים. אמרה אמא.
ואתה יודע מה? שאלה אמא.
מה? שאל דני.
זה בסדר להרגיש עצובים. כשמישהו שאנחנו אוהבים נפטר, מרגישים קצת עצובים כי לפעמים מתגעגעים אליו. אמרה אמא.
גם את מרגישה קצת עצובה? שאל דני.
כן. ענתה אמא.
כי גם את מתגעגעת אליה? שאל דני.
כן. ענתה אמא.
וגם לך בא לבכות לפעמים כשאת עצובה? שאל דני.
כן. ענתה אמא.
לפעמים כשחושבים על מישהו שאוהבים, עולה זיכרון קטן. אמרה אמא. עולה לך זיכרון מסבתא? שאלה אמא.
אני זוכר איך סבתא ואני בישלנו יחד. היא תמיד נתנה לי לעזור לה לבשל. אמר דני בעצב.
זה זיכרון יפה. אמרה אמא. סבתא מאוד אהבה לבשל איתך.
[אם רלוונטי, יש להסביר לילד לגבי שבעה]
אתה יודע דני... מחר אתה ואני נלך לבית של סבתא, לבקר את אבא וסבא שיושבים שם שבעה. אמרה אמא.
ש... שב... שבעה? מה זה אומר לשבת שבעה? שאל דני.
כשמישהו נפטר, נהוג שהילדים שלו נשארים שבעה ימים בבית שלו. זה נקרא לשבת שבעה. הסבירה אמא.
אז בגלל שאבא הוא הבן של סבתא, הוא יישב שבעה ימים בבית של סבתא? שאל דני.
נכון. אמרה אמא.
ומה עושים בשבעה? שאל דני.
הרבה אנשים שהכירו את סבתא, יבואו לבית שלה כדי לתמוך באבא ובסבא. הם ידברו על סבתא, יספרו עליה דברים טובים ויעלו יחד זיכרונות נעימים עליה. הסבירה אמא.
ואתה יודע מה...? שאלה אמא.
מה...? שאל דני.
במהלך השבעה ימים האלה, גם אנחנו נלך מדי פעם לבית של סבא וסבתא, כדי לעזור לסבא בהכנות וכדי לתמוך בו. אמרה אמא.
אני אשמח לעזור לסבא בהכנות. אמר דני.
זה מאוד נדיב מצדך! אמרה אמא בהתלהבות.
ומה תרצה לעשות כדי לתמוך בסבא ובאבא? שאלה אמא את דני.
הממ... חשב דני. אני יודע! אני יכול לצייר להם ציור! אמר דני.
ואווו זה רעיון מצוין! אמרה אמא.
אני יכול להביא לסבא כוס תה, כי הוא אוהב תה. אמר דני.
זה רעיון מעולה! אמרה אמא.
הממ... אני יכול לתת לאבא חיבוק. אמר דני.
ואווו יש לך רעיונות ממש מצוינים! אמרה אמא לדני.
כעבור שבוע, אמא ניגשה שוב לדני ושאלה לשלומו.
אני יכול לגלות לך סוד, אמא? שאל דני.
בטח! ענתה אמא.
לפעמים... כשאני נזכר בסבתא... אני לא לגמרי עצוב, כי... כשאני נזכר בה ובכל הדברים הכייפיים שעשינו ביחד, זה גורם לי להרגיש גם שמח. אמר דני.
זה בסדר להרגיש לפעמים שמח ולא רק עצוב כשמישהו נפטר? שאל דני.
בטח! ענתה אמא.
זה היה מאוד משמח את סבתא לדעת שכיף לנו להיזכר בה, ובכל הדברים הנחמדים שעשינו איתה. אמרה אמא.
לפעמים תרגיש עצוב, לפעמים שמח ולפעמים גם שניהם יחד. הסבירה אמא.
את חושבת שנוכל ללכת מחר לבקר את סבא? שאל דני. הכנתי לו עוד ציור שציירתי במיוחד בשבילו למקרה שגם הוא עצוב לפעמים כי נזכר בסבתא.
בטח שנוכל! זה יפה שאתה חושב עליו ומאוד נחמד מצדך שציירת לו ציור. אני בטוחה שהוא יעריך את זה מאוד. אמרה אמא.
לפני שאתה הולך לישון דני, אני רוצה שתדע, שאתה תמיד תמיד יכול לגשת אליי, לשתף אותי ברגשות שלך, לשאול שאלות וגם לקבל חיבוק, אם תרצה, בסדר? שאלה אמא.
בסדר, אמא. ענה דני.
לילה טוב, דני. אמרה אמא ונתנה לו נשיקת לילה טוב.
לילה טוב, אמא. אמר דני, חיבק את הדובי שלו והלך לישון.
להורים
ילדים צעירים הרבה פעמים חושבים קונקרטית — הם מבינים מילים כפשוטן. לכן יש להימנע מלומר משפטים כמו:
"סבתא עלתה לשמיים" — הילד עשוי לחכות שסבתא תרד בחזרה, או לחשוב שאם יעלה גבוה מספיק — יפגוש אותה.
"סבתא הלכה לישון ולא התעוררה" — הילד עלול לפחד ללכת לישון, מחשש שגם הוא לא יתעורר.
"סבתא רואה אותך מלמעלה" — יוצר תחושה שסבתא עוקבת אחריו כל הזמן. זה עלול להיות מפחיד במקום מנחם.
"סבתא תשגיח עלייך מלמעלה" — על אותו עקרון ובנוסף, אם משהו רע יקרה לילד, הוא עלול לחשוב שסבתא לא "עשתה את העבודה שלה" ולהרגיש נבגד.
הבעיה המשותפת לכל המשפטים האלה היא שהם מטשטשים את המציאות כדי להקל על המבוגרים, אבל בפועל יוצרים אצל הילד בלבול, חרדות חדשות ולפעמים אמונות שיקשו עליו לעבד את האובדן האמיתי. מסר פשוט, ישיר ואמיתי, הוא דווקא זה שמאפשר לילד לעבד, להתאבל ולהמשיך הלאה.
ספרון זה נכתב עבור הורים
מתוך אמונה שגם את הרגעים הקשים ביותר
אפשר לעבור יחד — עם מילים נכונות, פשוטות ואמיתיות
דניאלה רוסו
פסיכולוגית חינוכית מומחית